"ויחזור השמש להאיר כבתחילה"

"...אז באנו כולנו אל רחוב היהודים וארא קבוץ כל ישראל יחד מתקבצים שם ובצהרים שקעה השמש והנה הייתה חשך אפילה בכל העולם וכל ישראל היו בוכים שם בקול מר.

והנה איש אחד בדמות הפרושים והמתבודדים קרוע בגדים ושערות ראשו ארוכים, מגיעים עד רגליו, בא מן המערב דרך בית הכנסת של ארגון אל הרחוב הנזכר והיה משורר זמר שיר ערב בקול רם. ואותו השיר היה מחובר מן בתים, כעניין השירים, וכלו היה על מצות הייבום והיבמה ועניין המשיח והגאולה, על דרך מה שפרשו בספר הזוהר בפסוק "אם יגאלך טוב יגאל" וכו’.

ולא היה מי שיבין דבריו ולא שומע קולו כלל כי אם אני לבדי.

ויבוא הולך ומזמר עד מקומי.

ויחזור השמש להאיר כבתחילה."

ובקוראי זאת בשבת תשובה,אהיה כמשתומם,כי הנה,רבנו הקדוש רבי חיים ויטאל,שהיה תלמידו של האר"י הקדוש,כותב כאן במחברתו ספור חלום שחלם בשנת ש"ל, 1570,בעיר צפת,והרי הוא מתאר כאן את הדמות המסתורית שראיתי בעיני רוחי,ושקראתי לה "א יידישע רסטהמן".

והנה הוא אפילו מתאר את השערות הארוכות "המגיעות עד רגליו", דהיינו מה שקורין ראסטות.

ואותו איש,הנווד המסתורי,מופיע בזמן של חשכה גמורה שיורדת לפתע פתאום על העולם בשעת צהריים,וזו שעת מצוקה גדולה לעם ישראל ולעולם כולו.

והנה הוא בא ממערב,ובפיו שיר הלל,הוא שר "זמר שיר ערב בקול רם".

(יש לו אמונה ויש לו כוח,הוא יודע איך לרקוד ואיך לשמוח,הניגון שהוא יביא יעצור את הזמן יחיה את המתים ויוריד את המן")

והנה השיר הזה שהוא שר מדבר על עניין המשיח והגאולה.

("אז הם יגיעו מרחוק מהרי אתיופיה,מניו יורק מאפגניסטן,בעקבות אותו השיר אל הארץ מובטחת יגיע השחור עם הלבן,הוא בדרך,הוא בדרך לכאן,א יידישע רסטהמן")

והנה,בכוח אותה השירה, השמש שכבתה פתאום באמצע הצהריים חוזרת להאיר כבתחילה.

אבל למרבה הפלא,איש אינו שומע,איש אינו מבין,זולתי רבי חיים ויטאל לבדו.