02/01/2010

אחרי ששיפוץ בית הכנסת הושלם על הצד היותר טוב, המזגן כוון אל הטמפרטורה הנכונה לשביעות רצון כולם, החלטנו שהגיע הזמן להנהיג אמירת דבר תורה אחרי קבלת שבת לפני תפילת ערבית של שבת.

העניין היה צריך כמובן לעבור בשלב ראשון את אישורו הבלעדי של אברם הגבאי, וכך,
בוקר שבת אחד אחרי הקידוש כשאברם ישב לצדי לוגם כוס בירה גולדסטאר קרה "על הכף כפאק" כדבריו, ומספר סיפורים על שירותו בחטיבת גבעתי במלחמת השחרור, הרגשתי שזו שעת רצון ושאלתי אותו בשקט אם אפשר יהיה לומר דבר תורה בליל השבת הבא עלינו לטובה.
"למה תמיד בעיות?",הוא שאל במפגיע ונאנח עמוקות.
"איזה בעיות? דבר תורה זה בעיות? זה נהוג כמעט בכל בית כנסת!"
"אצלנו לא נהוג. כבר ארבעים שנה לא נהוג. פה זה לא בני ברק, אל תשכח את זה."
אבל אחרי כמה דקות הוא אמר:" בסדר, בוא ננסה, אבל שיהיה בקיצור ולעניין, בלי פנטזיות, מקסימום שלוש דקות, שלא יעשו לי בעיות, הזקנים".

בליל שבת הבא התרחשה ההפיכה ההיסטורית ואחרי הקדיש שמסיים את קבלת שבת אברם אמר שהוא מזמין את יורם לומר דבר תורה. השתררה דממה של הפתעה. הזקנים הביטו אחד בשני כלא מאמינים למשמע אוזניהם. יורם ניגש בדחילו ורחימו אל הדוכן, חיוור, הביט מסביב במבט מפוחד, מבקש הבנה ורחמים. הבטתי בו במבט מעודד, סימנתי לו שלא יירא ולא ייחת. הזקנים ,אחרי שהתאוששו מעט מההלם, רטנו שזה לא מקובל כאן, מה קרה,מה פתאום, כבר מאוחר, מחכים בבית, מישהו אמר: "כגוונא ,כגוונא", שזה הוא הקטע שצריך לבוא עכשיו ברצף התפילה, אברם אמר:"מה יש? בואו נשמע דבר תורה, זה מקובל היום כמעט בכל בית כנסת". כץ מלמל משהו ביידיש ושכניו לספסל צחקקו.
אברם ביקש שיהיה שקט ואמר ליורם:"יאללה תתחיל, ושיהיה חפיף,אתה יודע, צ’יק צ’ק".
יורם התחיל לדרוש על פרשת השבוע, קולו רעד מעט בהתחלה אבל אחר כך התעשת והתייצב וזרם, כולם ישבו בשקט כעשר דקות ואפילו כץ הזקן בעל מבט הילד השובב הקשיב בעניין והפסיק להתבדח ביידיש עם שכניו לספסל.

ומאז אותו ליל שבת, הפך הדבר למנהג של קבע עליו אין עוררין. אף אחד לא רוטן, צבי מאיר כבר לא ממלמל "כגוונא", ואם במקרה אף אחד מהצעירים לא הכין דבר תורה, כץ אומר שאסור לוותר על המנהג הקבוע ושאברם יעמוד ויגיד משהו על פרשת השבוע, כי הרי תמיד יש לו משהו להגיד. וכשאברם מדבר על פרשת השבוע הוא מספר על יעקב אבינו כאילו היה מישהו מהשכונה שהוא מכיר היטב:"אל תשאלו, יעקב אבינו, המסכן הזה, איזה צרות, איזה צרות...והוא, אין לו רס"רית אחת על הראש כמו לנו, אלא ארבעה רס"ריות! רחל לאה בלהה וזילפה. אתם יודעים מה זה? מסכן. אחת אומרת לו תעשה ככה ואחת אומרת לו תעשה ככה. ועד שכבר נהיה לו קצת טוב ,עד שסוף סוף התיישב קצת, עד שהתחיל להסתדר בחיים, אז מה קורה? יוסף נעלם לו. איזה בעיות, אל תשאלו,איזה בעיות! טוב, זהו, מספיק להפעם, יאללה סאלאמת, שבת שלום".