הפנצ`רמאכר מחצור

עמדתי לחזור הביתה אחרי ביקור קצר בגליל העליון.

ליד ראש פינה גיליתי שיש לי תקר בגלגל הקדמי.

החלפתי גלגל אבל לא רציתי לנסוע על גלגל רזרבי את כל הדרך למרכז, זכרתי שיש שני מוסכים לתיקון פנצ`רים בראש פינה, נסעתי לשם,אבל מצאתי אותם סגורים.

בלית ברירה נסעתי לחצור הגלילית.

איזור התעשייה היה סגור ושומם לגמרי ולא ראיתי איש ברחוב.הסתובבתי בחזרה ועליתי על הכביש היוצא מהעיירה. קרוב ליציאה ראיתי גבר שחרחר בשיער מאפיר הולך לאיטו לכיוון תחנת האוטובוס. הוא היה האיש היחידי ברחוב והראשון שראיתי מאז שהגעתי לחצור. עצרתי לידו ושאלתי אותו אם הוא במקרה יודע אם יש פנצ`רמאכר פתוח בסביבה. הוא הביט בי רגע ארוך ושתק. אחר כך פתח את דלת המכונית התיישב לצדי ואמר: "תסתובב וסע בחזרה למעלה".

"אתה יכול להסביר לי איפה זה",אמרתי,"אני לא רוצה להטריח אותך."

ואז הוא אמר:" אני הפנצ`רמאכר".

הוא היה לבוש בבגדים נקיים והריח כמו אחרי מקלחת. הוא הוביל אותי בחזרה אל איזור התעשייה,פתח את המוסך הקטן שלו,החליף את הגלגל בזריזות, ביקש עשרים שקלים ושאחזיר אותו אל המקום ממנו אספתי אותו. אמרתי לו שאני מודה לו מאוד.

הוא אמר:"כבר בצהריים סגרתי,וכבר התקלחתי, ואני בדרך לטבריה , לחגוג את יום העצמאות, אבל אני לא אשאיר אותך בלי גלגל בערב חג."

שאלתי אותו למה בעצם הוא נוסע לטבריה לחגוג.

הוא אמר:"מה יש כאן ביום העצמאות בחצור? בקושי שני דגלים וחצי זיקוק".

הוא ירד בצומת והלך לדרכו. אין לי ספק:הוא לא זיהה אותי כלל, ולא עשה את זה כי אני מפורסם, הוא היה עושה את זה לכל אחד.

ואני הייתי נותן הופעת חינם ביום העצמאות בחצור רק בשביל האיש הזה שאפילו את שמו אינני יודע.