מכתב לליאונרד כהן

ליאונרד יקר,

האם אתה זוכר אותי ?חייל צעיר בנפקדות,בניני האומה,ירושלים,קיץ,1971,שורה חמישית באמצע עם מושקו יוסף וצביק`ה,ואתה על הבמה אחרי שלושה שירים אומר, ואני אחרי שלושים שנה זוכר:

"כתוב בקבלה שמי שלא יכול לעוף עדיף לו שישאר על הקרקע,אני מפסיק את ההופעה, כספכם יוחזר."

אתה לקחת את הגיטרה שלך וירדת מהבמה,ליאונרד,משאיר אותנו המומים.

אבל אף אחד לא היה מוכן לקבל את העובדה המרה שלא תהיה כאן הערב הופעה של ליאונרד כהן,וקרוב למחצית השעה הקהל שלך לא זז מהמקום ושר שירים שלך,במקהלה אדירה.

אתה חזרת לבמה עם כל הנגנים וזמרות הליווי,ובפנים מתוחות של מי שעומד מול בית דין של מעלה,מבלי לדבר מילה אחת, שרת ברצף במשך שעתיים וחצי,שהסתיימו בבכי גדול, שלך,של הנגנים,של זמרות הליווי,של הקהל כולו.

אחר כך הכל נגמר,וכולם התפזרו,חוץ משלושה חיילים בנפקדות ,שוויצרי אחד ארוך שיער עם גיטרה, ואמריקאית אחת בטריפ.

ישבנו על המדרגות מאחור,מול דלת כניסת ויציאת האומנים,וחיכינו לך.

אחרי זמן מה יצאת עם כל הלהקה שלך.האמריקאית צרחה לך משהו על זה שאתה נהיה עם הזמן מסחרי כמו בקבוקים של קוקה קולה,והיה נדמה לי שאולי הבטת לעברה בחיוך קצת נבוך,אבל באמת,אל תיקח ללב ליאונרד,הבחורה הזאת באמת הייתה גנובה על כל הראש.

אחרי שנכנסתם אל האוטובוס ונסעתם משם,נשארנו לשבת על המדרגות,היה קריר,וכל אותו הלילה השוויצרי ניגן ושר שירים שלך,והאמריקאית רקדה.

ליאונרד,מה אתה יודע,הייתי בנפקדות והייתי צריך לחזור לבסיס לפני מסדר הבוקר.

ועכשיו, שלושים שנה אחרי,אני מקשיב ל"כולם יודעים"שלך עם המשפט שמצמרר אותי בכל פעם מחדש:"לכל אחד יש את ההרגשה השבורה הזאת ,כשאביו או כלבו בזה הרגע מתו ..."

איך ידעת את זה,ליאונרד, איך ידעת את זה,הרי שניהם הלכו לי אחד אחרי השני,באותו החודש.

ורק עוד מילה אחת,ליאונרד יקירי,כשאתה יוצא לסיבוב היומי לפנות ערב בשכונה שלך בלוס אנג`לס הרחוקה,אם אתה רואה את אחיות הרחמים, ג`יין,סו,ויויאן,שרון,או מריאן תמסור להן שלום ממני ותגיד להן שהיום אני כבר משוחרר משירות מילואים פעיל אבל מתנדב פה ושם להופיע בפני לוחמים.

שלך בכנות, א.בנאי