ל"ג בעומר -- הדלקה ראשונה

קמתי והתיישבתי ליד המדורה.מקשיב לשקט הכביר.לרוח בעצי הזית. אחר כך,חסר מנוחה, יצאתי לשוטט.ירדתי אל המושבה הסמוכה,חשוך בכל הבתים,ואני ער,מחפש אקשן,משהו קורה,אני יודע שמשהו קורה איפה שהוא אבל לא יודע איפה ומה,המשכתי ללכת על הכביש עד שהגעתי לחצור הגלילית,אולי זה מתרחש שם,הדבר הזה שמגיע אלי באויר.

אבל גם בחצור בשלוש לפנות בקר הכל מסביב היה שומם ורדום,ולא ראיתי נפש חיה.

עם עלות השחר חזרתי אל הואדי ובדרכי עברתי ליד המכולת של המושבה.אביגדור,האיש של המכולת, בדיוק פתח את החנות.

"נו,איך היה שם,היו הרבה אנשים?"הוא שאל אותי.

"על מה אתה מדבר?"

"מה,אתה לא בא מהילולת ל"ג בעומר במירון?"

"לא",השבתי,"בכלל לא ידעתי של"ג בעומר היום".

ואז הבנתי למה לא יכולתי לישון אותו הלילה.הייתה זו האנרגיה הכבירה של כרבע מיליון אנשים שחגגו את יום פטירתו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי,בקברו שבמירון, מרחק כחצי שעה נסיעה ממני, זה מה שהגיע אלי באוויר הטעון של ליל הקיץ הגלילי הזה ולא הניח לי לישון.

שנה אחר כך,אני כבר גרתי במרכז,הגעתי ברכבת לחיפה ומשם באוטובוס מלא חסידים להר מירון.

האווירה באוטובוס הייתה טעונה בשמחה ובמתח לקראת הלילה,כשירדתי מהאוטובוס מצאתי את עצמי בתוך המולה צבעונית מסחררת ותוססת,מוסיקה קולנית,מזרחית וחסידית,דוכנים של משחקי מזל,מסעדות מאולתרות באוהלי ענק,משקאות חריפים,בשר על האש,אברכים,נשים זקנות במטפחות ראש,משפחות עם ילדים, קבצנים,קופות צדקה,אש ועשן,הרגשתי את עם ישראל כולו מתקבץ שם סביב ההר,כמו שפעם היו עולים לרגל,יחד שבטי ישראל,והתחלתי לעלות בדרך המובילה אל ראש ההר,אל הציון של רבי שמעון בר יוחאי.

קלרינטים חסידיים השתוללו ברמקולים בווליום היסטרי וצרחני דרך רמקולים שנשארו שם מימי המנדט,אבל למי איכפת הסאונד,העיקר השמחה,והמוסיקה מלהיבה, סוחפת,תוססת,נדחקתי אל הגג,מצאתי לי שם פינה,וישבתי שם כל אותו הלילה,מלא השתאות מהשמחה הגדולה,מהמוסיקה,מהעשן והאש,ממעגלי הרוקדים סביב הילדים בני השלוש ארוכי השיער,מהשירה הבלתי פוסקת: "בר יוחאי נמשחת אשריך שמן ששון מחבריך".

הייתה לי תחושה שכל המדורות שיש הלילה הזה,ליל ל"ג בעומר, במרחב ארץ ישראל הם ניצוצות שעפות מהמדורה הזאת שבוערת על גג קיברו של רבי שמעון בר יוחאי.

הבנתי שאין שום קשר ממשי בין היום הזה לבין סיפור הגבורה של בר כוכבא,כמו שלימדו אותנו בבית הספר,ושרבי שמעון,שלו מיוחס ספר הזוהר,הוא הגיבור האמיתי של היום הזה.ידעתי שיש כאן סוד ומשהו שצריך לחקור לעומק.

אני לא בטוח אם זה היה יום או יומיים שבוע או שבועיים אחרי אותו ל"ג בעומר שהתחיל להתנגן לי בראש הניגון החסידי שפותח את השיר "א יידישע רסטהמן",אבל אני בטוח שהשיר הזה התחיל שם.