18/05/2011

הרב מנחם מנדל ראבין יצא לפני כמאה עשרים שנה למסע על סוס מירושליים,משער שכם, אל הגליל, אל קברו של התנא רבי שמעון בר יוחאי לשם הוא הגיע בליל ההדלקה של ל"ג בעומר.

את מסעו תיאר בספר ציורי ונפלא הכתוב עברית , בשם "מסע מירון".
הוא מתאר את דרכו דרך נופי השומרון והגליל, בארץ ישראל של לפני למעלה ממאה שנה,עם חניות לילה בשכם ובג`נין,שבת טבריה,ביקור בקברות צדיקים, שבת בצפת, וכמובן את ליל ההדלקה, במוצאי שבת, ממש כמו בשנה הזאת, תשע"א.
הבאתי כאן את קטע ההדלקה, למען תתבשם אתה הקורא היקר מניחוח השפה המליצה האור והחום, לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, זכותו תגן עלינו.


"במוצאי שבת קודש הוא ל"ג בעומר, מיהרתי לגמור סעודה השלישית, למען אבוא מרון קודם ההדלקה. התפללתי מעריב והבדלתי, יצאתי החוצה לרחוב העיר, והנה כל העיר בשוקיה וברחובותיה מלאים סוסים, פרדים וחמורים לאלפים לרוב, שכרתי לי חמור אחד מיהרתי וישבתי עליו ונסענו באישון לילה, אשר כיום יאיר מנהרות העששיות המאירים, מהולכי רגל ודהרות סוסים, הרצים והדחופים. כל הדרך הייתה מלאה מאנשים נשים וטף, שמחים והולכים לחג, ורוכבים רבים, אשר לא יספיקו לשכור סוס לאחד, ירכבו שנים על סוסו או פרדה.
כשנים וחצי שעה רכבנו עדי באנו למרון. ובבואי שמה, כבר היה כל החצר מלאה אנשים כארבה לרוב, בנות צעדה עלי שיר, והבנים נפוצים על גגות החצר הגדול, עומדים צפופים מצפים בשמחה לעת ההדלקה.
הלכתי תיכף אל בית מדרשו של התנא רבי שמעון בן יוחאי אשר על קברו, ובבואי שמה מצאתי כבר כל חצר בית המדרש מלא מפה לפה אנשים ונשים. נרות לאלפים האירו את הבית, וקול דמעות הבוכים הומים כהמות ים וגליו לא ידמה, אף לא ישווה קול בוכים אשר ישמע בבתי כנסיות ובתי מדרשות ישראל ביום הכיפורים קודם "כל נדרי" נגד בכיות ושאגות המון, והדמעות אשר ייזלו כמים ניגרים, אז בבית מדרשו של רשב"י בצד קברו קודם ההדלקה. גם הדלקות הנרות(לאמפין) אשר שם בבית המדרש ימכרו לכבוד התנא רשב"י, בעד נר ראשון נתן ספרדי אחד ממדינות באחאריע מאה ושמונה עשר רובל כסף, וכל נר אשר יתאחר הדלקתו ימעט משכורתו. גם אנוכי קניתי הדלקת נר אחד לכבוד התנא.
כחצי שעה אחר בואי, אחר אשר הכינו את העששית הגדולה אשר על ראש הגג, מכוון נגד קבר התנא, עלה כל העם מקצה הגגה, וכל אחד מאשר היה איתו מטפחת יפה, שמיכה נאה, כובע יקרה, השליך אל תוך שרפת אגן השמן. גם שמן זית כל אחד קנה, ויצוק אל תוכו לכבוד התנא. אז נגשו המדליקים ברגש שמחה וטוב לב, וידליקו מטפחת משוחה בשמן וישליכו אל האגן השמן, וכל העומדים בעיניים צופיות עומדים מקוים לאור.

ויהי ברגע הראשונה, בצאת שביב אש כעלות הלהב, וירונו העם, ותבקע הארץ לקול הרינה והשמחה. אלה מזה ואלה מזה בזמר מזמרים, ישתקשקון בקול תרועה, תוף וכנור נעים גם נבל, מרקדים ששים ושמחים בשמחת התנא, מנצחים בשירי זמרה בזמר בר יוחאי.
וכן כל גגות הבית אשר ממעל וכל פינות החצר אשר מתחת מלאים אגודות אגודות, חבורות חבורות, מזמרים, מנגנים, מפזזים, מכרכרים בכל עוז בשיר ושבח – לא ראיתי ואבותי לא סיפרו לי לשמע אוזן הנהיתה כמוהו! ומקובל הוא ביד יושבי ארצנו הקדושה, כי נשמת התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי תתנוסס על הדלקתו.
אז לקחתי גליון רשימת שמות קרובי ואוהבי, המחזיקים ישיבתי על אדמת הקודש, הם ונשיהם ובניהם, קראתי כל שמותם לאימותם, גם שמות אנשי ביתי, התפללתי בקשתי ותחינתי בעדם, כי יגן עליהם זכות התנא הקדוש להאיר נרם בשפע והצלחה בגופם ונפשם."