עכו , עיר חלומית.

אחרי התרחשות מעורפלת שאיני זוכר ממנה דבר באיזה כפר בגליל המערבי מצאתי את עצמי יושב בג`יפ הפתוח של רמי מבית הכנסת תימני, שמביא לנו תמיד סלטים לסעודה שלישית.

היה זה גי`פ ישן, כמו אלה שהיו פעם, ואני שאלתי אותו אם יש חגורת בטיחות. הוא אמר שיש, ושמתי עלי את החגורה.

נסענו, או יותר נכון דהרנו, על דרך עפר הררית.

"רמי, אתה נוסע מאוד מהר או שזה רק נדמה לי?", שאלתי אותו.

הוא צחק והמשיך לתת גז.

השביל התפתל במורד ההר ולפתע מצאנו את עצמנו נכנסים אל תוך עיר ערבית שנראתה כמו באה מסיפורי אלף לילה ולילה. או מאיזו אגדה מרוקאית.

הייתה זו עיר עתיקה וצפופה, בנויה על מורד הר של אדמת חמרה, צבע הבתים כצבע חול אדמדם, שפע צמחיה בחצרות הבתים.

היינו שנינו משתאים לאן הגענו, שאלתי את רמי אם הוא מזהה את המקום והוא אמר שאולי זוהי העיר עכו.

ירדנו מהג`יפ והלכנו קצת ברחוב. הייתה שעת דמדומים. ראיתי איש צעיר עומד בחצר ביתו על יד הגדר. ניגשתי אליו ושאלתי אותו בערבית:"זו עכו?", הוא אמר שכאן זה עכו אבל למעלה זו עיר אחרת. הוא נקב בשם העיר האחרת אבל לא קלטתי מה הוא אומר.

המשכנו ללכת לאורך הרחוב עד שהגענו אל רציף עץ על שפת נהר רחב שמימיו הכחולים זרמו בשקט, על מי מנוחות.

קבוצת אנשים עמדה שם ברציף, ובמעגן הקטן עגנו כשתיים שלוש סירות.

חשבתי לעצמי:איך לא ידעתי עד עצם הרגע הזה שיש נהר כזה בעכו.

כמו כן עברה לי בראש המחשבה שאני חייב לחזור לכאן עם המשפחה.

שאלתי איש מבוגר שעמד לידי:"האדא אל קישון?".

"אייווה", הוא ענה בחיוך, "האדא אל קישון".

אחר כך הוא שאל אם נרצה לצאת להפלגה קצרה אבל רמי אמר שלא, חייבים להמשיך, הוא צריך להגיע הביתה מוקדם.