8.12.2015

כמו בכל שנה פרשות השבוע של חודש כסלו מספרות את סיפורו של יעקב אבינו, איש של לילה.

תפילת שחרית מיוחסת לאברהם, מנחה ליצחק, ואילו תפילת ערבית הלילית היא תפילתו של יעקב.

מיד עם צאתו מהבית לחרן יורד עליו הלילה והוא ישן על האדמה, אבני המקום למראשותיו, חולם על סולם העולה השמיימה ומלאכים עולים ויורדים בו.

כשהוא מתעורר הוא מציין את המקום בכך שהוא יוצק שמן על האבן שהניח למראשותיו. ואלי יש כאן רמז לשמן המנורה.

מסכת חייו של יעקב היא סיפור של לילה, חוסר ודאות, ערפל, לבן הוא בעצם שחור, בערב הוא חושב רחל, ובבוקר היא לאה.

ויש לו גם את המאבק הלילי עם המלאך: הוא עומד ונלחם כל הלילה, לבדו, בלי הנשים, בלי הילדים, בלי רכוש, בלי שייכות מגזרית מפלגתית או קהילתית.

וזה הוא מצבנו בזה המקום: נאבקים לבד בחושך עד שיעלה עמוד השחר.