קול דממה דקה

הקדמה קצרה:

ובימים ההם מולך על ישראל אחאב הנשוי לאיזבל.ובימים ההם העם נוטה אחרי עבודת האלילים וסוגד לבעל.

בין אליהו לבין ארבע מאות וחמישים נביאי הבעל מתרחש עימות בהר הכרמל, לעיני כל העם.

אליהו מציע הצעה:בואו נראה מי נביא אמת ומי נביא שקר.אני אערוך קורבן על המזבח וכך תעשו גם אתם.אנחנו לא נדליק את האש.רק נתפלל.כל אחד לאלוהיו.מי שהאש שלו תבער הוא הנביא האמיתי.

ההצעה מתקבלת.נביאי הבעל עולים ראשונים על המגרש.הם עורכים את הקורבנות על גבי המזבח,ומתחילים לקרוא לאלוהי הבעל שיבוא וידליק את האש.אין קול ואין עונה.מהבקר עד הצהריים הם קוראים בקול ואין עשן ואין אש.

אולי האלוהים שלכם ישן,אליהו אומר להם,תצעקו יותר חזק,שיתעורר.

עכשיו נביאי הבעל יוצאים מהמשחק.מגיע התור של אליהו.הוא מכין את המזבח שלו ופוקד לשפוך עליו הרבה מים.הוא מתפלל ומבקש:ענני,אלוהי ישראל,ענני. אש יורדת משמיים ואוכלת את העולה המזבח העפר והמים.

העם מתלהב אל מול הנס וקורא:"ה’ הוא האלוהים".

אליהו תופש את נביאי הבעל ושוחט אותם.את כולם.

איזבל שולחת לאליהו אזהרה שלמחרת היא שולחת אנשים להרגו בעקבות מה שקרה.למרבה הפליאה אליהו נמלט על נפשו ובורח דרומה,לבאר שבע.

האם הוא פוחד מאיזבל?הוא שהוכיח לכולם שאלוהים איתו,הוא ששחט ארבע מאות וחמישים איש,צריך לפחד מאישה אחת,מרשעת?

וזה מה שאומר אחד מגדולי המפרשים,המלבי"ם:"אליהו היה מתבודד רוב ימיו ועוסק בשלמות עצמו להשלים את נפשו,רק בעת הצורך היה נביא שלוח אל העם,ואחר שראה שכל הנפלאות שעשה לא פעלו,ראה כי אין לו עסק להשלים את העם,ולכך קם ללכת אל השלמת נפשו...להיפרד מבני אדם,לצאת אל המדבר להתבודד."

המלבי"ם טוען שהסיבה היא לא הפחד מאיזבל אלא האכזבה שלו שכל מה שעשה לא גרם לעם לראות את האמת ולחזור אל אלוהי ישראל.

ויש לשאול:הרי לא עבר זמן רב מאז שהתרחש הנס על הכרמל. עברו יום או יומיים בסך הכול.למה אליהו חושש שמעשיו לא פעלו?

כי ככל הנראה,מיד אחרי קריאתם הנרגשת "ה’ הוא האלוהים",חזרו בני ישראל לדרכם הקודמת,כאילו לא קרה דבר.

וזה הוא סיפור המסע של אליהו:

הוא מגיע לבאר שבע עם נערו,אבל משם הוא ממשיך לבד אל המדבר.

אחרי יום אחד של הליכה הוא מגיע אל רתם אחד,מתיישב תחתיו,ומבקש למות.

הוא נרדם וישן.מלאך בא ונוגע בוא ואומר לו:קום אכול.

הוא מסתכל ורואה למראשותיו עוגת רצפים(המלבי"ם:"עוגה של רשפי אש")וצפחת מים.הוא אוכל ושותה וחוזר לישון.

המלאך מעיר אותו שוב ואומר לו שיקום ויאכל כי יש לו עוד דרך ארוכה ללכת.

הוא קם,אוכל ושותה ובכוח האכילה הזאת הולך ארבעים יום וארבעים לילה.

הוא מגיע אל הר האלוהים חורב וישן שם במערה.

ה’ שואל אותו:"מה לך פה אליהו?"מה אתה עושה כאן במקום הנורא הזה?

אליהו עונה:"קנא קנאתי לה’ אלוהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחותיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב ואוותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה".

וכאן מגיע חיזיון נשגב.

אליהו יוצא מהמערה וחווה התגלות.מעין מעמד הר סיני לאיש אחד.

וזו לשון הכתוב(מלכים א’ יט):

"והנה ה’ עובר

ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים

לא ברוח ה’

ואחרי הרוח רעש

לא ברעש ה’

ואחר הרעש אש

לא באש ה’

ואחר האש

קול דממה דקה".

מיד אחרי החיזיון הזה אליהו נשאל שוב את אותה השאלה:"מה לך פה אליהו?"

והוא עונה בדיוק את אותה התשובה,ממש באותן המילים:"קנא קנאתי לה’ אלוהי צבאות..."

ה’ אומר לו שיחזור מהמדבר אל הצפון ושימשח את אלישע לנביא תחתיו.

וכך מפרש המלבי"ם את האירוע הזה:

"ה’ הראה לו (לאליהו)כי אין ה’ ברוח רעש ואש אלא רק בקול דממה.

ומכאן ילמדו שלוחיו ונביאיו לבל יסערו סער ,בל ירעישו רעש,ובל יבעירו אש,כמו שעשה אליהו בקנאתו לה’ צבאות שעצר את השמים ושחט את נביאי הבעל.כי ה’ ישלח את נביאיו שיבואו אליהם בקול דממה,וימשכו את העם בעבותות אהבה ובדברים רכים".

המלבי"ם,באופן מפתיע,(אך גם בהסתמכות על מדרש קדום) רואה בכל החיזיון הזה ניסיון לחנך את אליהו ואף לנזוף בו על פעולותיו.

ה’ אומר לו:לא בכוח ולא ברוח עזה ולא ברעש ולא באש ולא בנסים ונפלאות. רק בקול דממה.בשקט.באהבה.רק כך יקבלו בני ישראל את בריתי.

"וכל איש לבדו

אז עמד על עמדו

ושמע את זה בא

מתוכו".

המלבי"ם שואל:מדוע אליהו נשאל שוב את אותה השאלה:"מה לך פה אליהו?"

והוא מסביר שזה כדי לבדוק אם אליהו מסוגל להשתנות ולהיות נביא לישראל בדרך אחרת.בדרך של דממה דקה.ולא ברוח רעש ואש.

אבל אליהו משיב בכנות גמורה שלא,הוא עדיין מקנא לה’.

ולכן,אומר המלבי"ם,לכן בא הציווי לאליהו שימשח את אלישע לנביא במקומו.

וזה הוא אותו אליהו שעלה בסערה השמימה ושעתיד לבוא ולהכין את לב העם לקראת הגאולה.ואז הוא ללא ספק כבר יידע לעשות זאת בקול דממה דקה.